ביום הבחירות ישבתי, כנציג מטעם מפלגת העבודה, בראש ועדת קלפי בבי"ס נחשונים באריאל. לקראת סוף היום נכנס אלינו מישהו ואמר לנו, הגעתי לכאן לפני כן ושמתי לב שהארנק לא איתי אז חזרתי הביתה, לקחתי הארנק, ואני כאן בשנית . הוא המשיך ואמר חשוב לי להצביע אך אשים פתק לבן במעטפה. בקיצור הוא לא השתכנע מאף אחד וכאקט מחאה ישים פתק לבן. להעצים המחאה שלו הכריז על כך, לפני נציגי השלטון, דהיינו ועדת קלפי . חשבנו האמת שזה קצת יוצא דופן, שהרי איזה משקל יש לפתק לבן, וגם הצענו לו לשקול שנית אך היה נחוש בדעתו .
כל מה שאני כותב כאן זה ניסיון שלי להפנים המחאה שלו ושל רבים אחרים , ולהבטיח שבהמשך נבנה חזון והנהגה ראויה שגם תזכה לאמון העם בישראל.
אך אתחיל עם פתגם שגור מאד באנגלית:
better the devil you know than the devil you don't
בתרגום לעברית עדיף השטן שאתה מכיר על פני השטן שאינך מכיר . במילים אחרות מי שמציע חלופה לקיים ולמוכר, חייב להראות ולשכנע שהחלופה המוצעת טובה בהרבה מהקיים.
את זה אני חושב השמאל הישראלי לא עשה ולכן הוא גם לא הצליח להזיז את רוב הציבור.
בכדי לשנות המציאות חייבים קודם כול לייצר חלופה שלטונית טובה ומושכת. חלופה שלטונית כולל שכבת הנהגה שיש לה הבנת המציאות הקיימת על בוריו, שיש לה חזון אטרקטיבי ובמילים אחרות יודעת לאן היא רוצה להניע המדינה ויכולת להעביר לציבור החזון הזה. כמובן נדרשות הצעות קונקרטיות ומציאותיות איך לממש החזון ומובן מאליו הצורך בקשר טוב עם הציבור ויכולת לשמוע ולהשמיע.
אתחיל עם נושא פשוט …
גושים פוליטיים
לימין יש קואליציה יוצאת וכנראה גם נכנסת. הקואליציה מורכבת ממפלגות שאולי לא אוהבות אחת השנייה אך התרגלו אחת לשנייה. לימין יש מנהיג, לטעמי לא מוצלח במיוחד אך בכל מקרה מוכר וידוע. נתניהו נתן דעתו איך יבנה קואליציית המשך עוד לפני הגשת הרשימות.
לשמאל לעומת זאת לא ראיתי אף אחד שניסה לבנות קואליציה עתידית בצד שמאל של המפה. רוב מערכת הבחירות המפלגות בשמאל ניהלו קרבות אחת מול השנייה בלי לנסות ברצינות להרחיב את בסיס התמיכה. בצורת התנהלות כזאת לא היתה מראש אפשרות להקים כאן חלופה לשילטון .
אני רוצה לנגוע בעוד הרבה נושאים בהמשך אך הנ"ל מהווה כעין פתיחה.
אני אתך
הי, שמי רחלי שוורץ-צחור, אני אקולוגית, את הדוקטורט שלי עשיתי על פרפרים, בשש השנים האחרונות אני גם מאמנת אישית ובשנתיים האחרונות פעילה מאוד במאבק להרחקת אסדות הגז ללב ים. מה שאתה כותב מעניין אבל אנליטי מידיי. אני באה מתחום המדע ולא מזלזת בניתוח אנליטי. אך בני אדם מופעלים קודם כל על ידי הרגש ועל ידי הרגשת השייכות או אי השייכות. המחאה של הערבים שלא רצו להצביע בבחירות האלה נבעה מכך שעשו להם דה-לגיטמציה. תגובתם היתה "לא להשתתף המשחק". רוב מצביעיי הליכוד לא יצביעו לעולם למפלגת העבודה בגלל שבעבר הרחוק כאשר מפלגת העבודה שלטה, הם הרגישו דה-לגיטמציה. היתה התנשאות של האשכנזים ושליטה במוקדי הכוח של המדינה. בגין הבין את זה ונתן להם הרגשה של בית בליכוד. מאז הם נאמנים לליכוד למרות הקפטליסטיות שלו והיום גם למרות השחיתות שלו שפוגעת קודם כל בשכבות החלשות שרבים מבינהם שייכים להן. ומהצד השני, אנשים כמוני לא מסוגלים להצביע לליכוד. גדלתי בקיבוץ עם ערכים סוציאליסטים ועם הורים ניצולי שואה, אבא שנפצע במלחמת השחרור ואמא ששקלה את אחיה במלחמת השחרור. אבא היה סוגר את הרדיו כשהיה שומע את בגין או את שמיר. הרגשות שלי כלפי הליכוד, הימין ומנהיגיו מצטרפים, לערכים, לתרבות, להיסטורה וגם לניתוח אנליטי. אני כותבת כאן בהכללות וברור שיש יוצאי דופן, כתבתי כך כדי להסביר את תמונת המצב שהיא תולדה של תחושות ריגשיות שהתעצבו במהלך ההיסטוריה. איך משנים את המציאות הפוליטית? לדעתי כאן צריך ללמוד ממנחם בגין. לפנות לציבור גדול שהוא מתוסכל, שלאף אחד לא איכפת ממנו ולתת לו הרגשה של בית. זה אתגר מסובך היות שהציבור הזה היום הוא ציבור ערבי מוסלמי. וצריך לחשוב איך עושים זאת ויוצרים מציאות חדשה מיטיבה למדינה ולכל אזרחיה.